מחלות עצב מוטורי

מערכת העצבים שולטת על כל תנועה בגוף: הרמת יד, צעד, בליעה, דיבור. היא עושה זאת באמצעות "קווי תקשורת" שמוליכים פקודות מהמוח אל השרירים – אלה הם עצבי התנועה.

במחלות עצב מוטורי, עצבי תנועה אלה מתנוונים בהדרגה. כאשר הקשר בין המוח לשריר נחלש, השריר מקבל פחות ופחות פקודות – ומתחיל לאבד כוח.

המוכרת שבמחלות אלה היא ALS (המכונה לעיתים "מחלת סטפן הוקינג"), אך קיימות מחלות נוספות בעלות מאפיינים שונים ומהלך שונה.

התסמינים נוטים להתחיל בצורה מקומית – ביד אחת, רגל אחת, או אזור הדיבור – ולאחר מכן להתפשט בהדרגה:

• •חולשה מתגברת בשרירי היד או הרגל
• •קושי להחזיק חפצים, לפתוח בקבוק, לטפס במדרגות
• •שינויים בדיבור – קול חלש יותר, דיבור מעט מעורפל
• •קושי בבליעה
• •עייפות מהירה של שרירים בפעולות חוזרות
• •קפיצות זעירות גלויות מתחת לעור (ריצוד שרירים)

חשוב לדעת: התחושה בעור ובגפיים נשארת תקינה לרוב. מחלות אלה פוגעות בתנועה, לא בחוש.

אבחון מחלות עצב מוטורי הוא תהליך קפדני – ובמיוחד כזה שמתחיל בשלילה.

למה שלילה כל-כך חשובה?

קיימות מחלות שמראות תסמינים דומים מאוד – אך ניתנות לטיפול. מחלה אוטואימונית שתוקפת עצבי תנועה, לחץ על חוט השדרה, מחסור בויטמינים, ועוד – כולן יכולות להיראות בהתחלה כמו ALS. טיפול מוקדם בהן יכול לעצור את ההתקדמות.

הבדיקות המרכזיות:

• •EMG – בדיקה חשמלית של השרירים והעצבים, המאפשרת לאפיין את אופי הנזק ואת מיקומו
• •בדיקות דם – לשלול גורמים ניתנים לטיפול: בעיות אימוניות, מחסורים תזונתיים, ועוד
• •MRI – לבדוק את עמוד השדרה והמוח

האבחנה הסופית נקבעת רק לאחר שכל שאר האפשרויות נשללו בצורה שיטתית.

מחלות עצב מוטורי הן מהמורכבות ביותר בתחום הנוירולוגיה. הסיבה שהאבחון מחייב ניסיון הוא שהדמיון בין מחלות שונות – חלקן ניתנות לטיפול וחלקן לא – יכול להיות רב.

טעות באבחון בכיוון אחד עלולה לגרום למטופל לפספס טיפול שיכול היה לעזור. טעות בכיוון השני עלולה לגרום לפחד ולהחלטות מיותרות.

גישת המרפאה היא לבצע הערכה עמוקה, שיטתית ואנושית – תוך מתן זמן למטופל ולמשפחה להבין כל שלב. ההחלטה על מהות הבעיה תמיד מגיעה מנתונים – לא מניחושים.